אני זוכרת את עצמי, ערב לפני נסיעה למקום לא מוכר, קצת לפני ששדרגתי את עצמי לסמראטפון חמוש בתוכנת ניווט לוויינית, אינטרנטית, מגובת מפות, נ.צ ומה לא, עוברת ומכינה מסלול נסיעה מול מפה. כשהגעתי למחרת בשלום, כולם התפלאו איך עשיתי את זה ושיבחו אותי על האומץ לצאת מהבית ליעד לא מוכר בלי עזרים טכנולוגיים. מאז לא יצא לי להתכונן ככה לנסיעה, למרות שבזיכרוני שמורה חוויה טובה של מסוגלות, עצמאות ותעוזה.

בעידן הטלפון החכם, ייתכן ואתם חושבים שאין לכם צורך באמצעי ניווט אחרים. זה לא תמיד נכון. ישנם מספר מקרים שבהם הטלפון החכם לא יכול לעזור לכם. הנה כמה מהם:

  • בשביל כל אלה שאין להם תוכנת ניווט בטלפון
  • כאשר לא רוצים להשתמש באחת כזו כי אנחנו לא אוהבים אותה (או את הקול שלה)
  • כאשר אנחנו רוצים להיות בטוחים ולגבות את עצמנו ולא להסתמך רק על המכשיר הנייד מחשש לבעיות קליטה או שהסוללה תיגמר
  • כאשר אנחנו רוצים לחסוך בחיי הסוללה של המכשיר הנייד
  • מצבים בהם תוכנת הניווט עלולה להטעות אותנו ולגזול זמן יקר.
  • נסיעות ליעד ממש לא מוכר, באזור חדש לנו, שכדאי מאד להבין איפה אנחנו עומדים לנסוע, מה תוואי הנסיעה ומה יש מסביב, כדי להימנע מהפתעות לא נעימות.
  • כאשר נהג חדש עולה על ההגה – זו הזדמנות ללמד אותו איך מתכננים מסלול ואיך מסתכלים על מפה. נכון לתת לנער או נערה צעירים כלים שיכולים לעזור להם להרגיש בטוחים ולדעת שבמקרה הצורך יוכלו להסתדר בעצמם.
  • כאשר אנחנו רוצים את תחושת ההרפתקה, לימים של טיול שבהם יש לנו זמן ואנחנו מחפשים דווקא ללכת לאיבוד, לתעות, לגלות אולי במקרה מקום חדש. להשאיר זמן להתבונן בדרך, ולא רק לעקוב אחרי הוראות.

עבור כל המקרים הללו, בואו נבין ביחד, שלב אחר שלב, איך לתכנן מסלול נסיעה בלי להסתמך על תוכנות ניווט:

שלב 1: פתיחת מפה. אם זה ספר מפות ואם זה אתר באינטרנט המציע מפות. חייבים להסתכל על המפה לסמן את נקודת המוצא ואת נקודת היעד ולהתחיל להתבונן על אפשרויות הנסיעה.

ניתן לבקש מראש מהמחשב שיכין לנו מסלול, אולם בכל מקרה נבדוק ונשווה האם זה המסלול שהכי מתאים לנו – יש פעמים שאנחנו מחפשים את הדרך הקצרה והמהירה, יש פעמים שיש לנו עצירות ביעדים מסוימים שמצריכים התחשבות בתכנון המסלול, יש פעמים שנרצה להימנע מכבישי אגרה, או שנעדיף חבלי ארץ מבודדים. חשוב מאד להבין מה מטרת הנסיעה כדי לתכנן מסלול מתאים.

שלב 2: סימון כבישים. כל הכבישים ממסופרים, מה שמקל על אפשרות התכנון. כעת יש לכתוב לעצמנו תיאור מילולי של המסלול על פי מספרי הכבישים, ומהן הצמתים או הנקודות בהם נחליף כביש.

שלב 3: נשים לב על פני איזה ישובים נעבור בדרכנו. שלט המפנה לכניסה ליישוב הוא בולט וקל לראות אותו, מה שיכול להקל עלינו ולתת לנו רמזים כי אנחנו בדרך הנכונה.

שלב 4: נסמן לעצמנו "גבול התברברות" – כלומר לדעת מהי הנקודה שאם הגענו אליה סימן שהתבלבלנו ועלינו לחזור. כדאי שזו תהיה נקודה בולטת, כמו צומת גדולה, מחלף, או יישוב קרוב לכביש. ברגע שזיהינו שהגענו לגבול ההתברברות, נעצור וננסה להבין באיזה שלב במסלול טעינו, כדי לתקן את עצמנו ולהגיע ליעד.

כעת, כשיש לנו מסלול מוכן כתוב בנקודות על דף נייר, נעבור עליו מול המפה ונבין אותו לעומק:

שלב 5: נאתר נקודות תורפה – מחלף גדול שעלול לבלבל, צומת קטנה שעלולים לפספס, תנאי דרך קשים ועוד, ונמצא לעצמנו סימני זיהוי שיעזרו לנו לשים לב – מספר ק"מ על הכביש, נמצא בין שני יישובים, או כל דבר שיעזור לנו לא ללכת לאיבוד.

שלב 6: נזהה את נקודות האחיזה שלנו – דברים גדולים ובולטים שיעזרו לנו לדעת שאנחנו נמצאים על המסלול: יער גדול, בסיס צבאי, יישוב מרכזי ועוד. בכל פעם שנפגוש סימן כזה נחייך לעצמנו בהקלה.

שלב 7: סימון נקודות עצירה – כדי לא למצוא את עצמנו מתאפקים לשירותים, או מתפללים שתופיע איזו תחנת דלק, נסמן לעצמנו מראש מספר נקודות אפשריות לעצירה. כך נרגיש בטוחים יותר שבמקרה הצורך נמצא מה שנצטרך. נקודות העצירה הם גם זמן טוב לפתוח את המפה הגדולה, לזהות את עצמנו עליה, לרענן את הזיכרון בהמשך מסלול הנסיעה ולחזור לדרך בבטחה.

ביום הנסיעה עצמו:

שלב 8: נשים לידינו פתק הכתוב בכתב גדול וברור, כזה שנוכל לקרוא גם כשהוא מונח על הכיסא הסמוך או על לוח השעונים, ובו תיאור המסלול בנקודות פשוטות וקלות להבנה. הוא ישמש לנו תזכורת, אך בצורה בטוחה שלא תפריע לנהיגה.

שלב 9: ברכב, נדאג שתהיה מפה מפורטת של המסלול ושל אזור הנסיעה, מקופלת ומונחת ליד הנהג במקרה הצורך. נפתח את המפה רק בזמן עצירה. במקרים בהם איבדנו את הדרך או במקרים בהם אנחנו רוצים לרענן את הזיכרון.

נכין לנו צידנית קטנה עם אוכל ושתייה, נכוון את הרדיו לתחנה החביבה עלינו, נחגור חגורת בטיחות, ונצא לדרך בתחושת ביטחון וידיעה כי היעד שלנו ברור יותר מתמיד.

Rate this post